חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ' מועצה מקומית רכסים

פסק דין

לפני תובענה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים.

1.התובעת הינה החוכרת לדורות של המקרקעין הידועים כחלקה 566 בגוש 11144 בשטח של 1,100 מ"ר, המצויים ברכסים (להלן – "המקרקעין").

הנתבעת הינה רשות מקומית בתחומה מצויים המקרקעין, והיא הפקיעה את זכויות התובעת במקרקעין ביום 31.12.09.

2.במקור, עמד על המקרקעין צריף. הצדדים אינם חולקים על כך שבשנת 1975 הרסה הנתבעת את הצריף והקימה תחתיו מקלט ציבורי, וזאת בהסכמת התובעת ובמימונה של הנתבעת.

במכתב ראש המועצה של הנתבעת לתובעת מיום 26.12.75 (נספח ב' לתצהיר שהוגש מטעמה של התובעת ונספח 3 לתצהיר שהוגש מטעמה של הנתבעת, להלן – "המכתב משנת 1975") נותן ראש המועצה דאז לתובעת זכות שימוש מלאה במקלט שהקימה הנתבעת וזאת לצמיתות וללא תשלום.

3.בפועל, אין חולק כי למצער בשבע השנים שעובר ליום 31.12.09 (מועד ההפקעה) מי שעשה שימוש במקרקעין הייתה הנתבעת, ולא התובעת, הגם שכל צד בוחר להציג את הדברים מנקודת מבטו (וראו: סע' 8 לתצהיר התובעת, וסע' 11, 12, 13 ו-15 לתצהיר הנתבעת):

3.1כך, הנתבעת טוענת שהתובעת נטשה את המקום ולא עשתה בו כל שימוש מבחירה.

3.2התובעת טוענת כי חרף פרסום ההודעה על הפקעת המקרקעין עוד בשנת 1991, הנתבעת לא יישמה את ההודעה עד לסוף שנת 2009, והמשיכה לעשות שימוש במקרקעין.

בהקשר זה טוענת הנתבעת, כי משהופקעו המקרקעין בשנת 1991, ברור היה כי לנתבעת זכות להחזיק בהם ללא שימוש. מימוש ההפקעה ביום 31.12.09 הייתה עניין פורמאלי בלבד, לסברתה.

אבהיר כבר כעת, כי אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעת; הפקעה אינה עניין "פורמאלי" או טכני כלל ועיקר. מהמועד בו בוצעה ההפקעה בפועל נגזרות זכויות וחובות נוספות, מלבד הזכות/חובה לתשלום דמי שימוש ראויים הנדונים במסגרתה של תביעה זו, דוגמת זכותה של התובעת לקבלת פיצוי עבור ההפקעה.

מימוש ההפקעה בוצע רק ביום 31.12.09, כאשר הנתבעת לא נתנה הסבר מדוע לא פעלה ליישום ההחלטה בדבר זכותה להפקעה משנת 1991 ועד לסוף שנת 2009.

משלא בוצעה הפקעה בפועל עד ליום 31.12.09, לא ניתן לומר כי לנתבעת היו זכויות קנייניות במקרקעין (זאת בשונה מהשאלה האם היו לה זכויות שאינן קנייניות כאמור) עד למועד זה.

זאת ועוד: טענתה של הנתבעת כי הייתה בעלת זכויות קנייניות במקרקעין מאז שנת 1991 עומדת בסתירה לטענתה כי התובעת לא עשתה שימוש במקרקעין מבחירה; אם המקרקעין לא היו כלל של התובעת החל משנת 1991, כיצד תוכל "לבחור" אם לעשות בהם שימוש אם לאו? ברור על כן, שאף הנתבעת אינה סבורה שהיו לה זכויות קנייניות במקרקעין משנת 1991, וכי מטעם זה אין עליה לשלם דמי שימוש ראויים לתובעת.

4.עוד אין חולק, כי ביום 19.10.95 וביום 8.2.09 פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לתשלום דמי שימוש ראויים עבור המקרקעין (נספחים ג' ו-ה', בהתאמה, לתצהיר התובעת, וראו סע' 14 לתצהיר הנתבעת; להלן – "המכתב משנת 1995" ו-"המכתב משנת 2009" בהתאמה).

התובעת לא ידעה לתת הסבר של ממש מדוע לאחר שדרישתה מיום 19.10.95 לא נענתה לא פנתה בתביעה דוגמת התביעה דנן, אך הואיל וממילא היא דורשת דמי שימוש ראויים עבור שבע השנים שעובר למועד ההפקעה (31.12.09), אין בכך כדי להעלות או להוריד לסברתה.

משלא נענתה דרישתה האחרונה של התובעת (משנת 2009), הגישה תביעה זו, ובה דרשה כי הנתבעת תשלם לה דמי שימוש ראויים בסך של 213,000 ש"ח, וזאת על יסודה של חוות דעת מומחה מטעמה.

הנתבעת הכחישה חבותה לתשלום, אף צירפה לתצהירה חוות דעת מומחה ולפיה עלות הקמת המקלט (בשנת 1975) עולה על שווי דמי השכירות המגיעים לתובעת בגין המקרקעין.

5.מומחה בית המשפט

5.1ביום 29.4.12 הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לקביעת דמי השכירות הראויים עבור המקרקעין בשבע השנים שעובר למועד הפקעתם, מר עודד האושנר (להלן – "מומחה בית המשפט" או "המומחה").